האחיות הודיה ותאיר דוד ז"ל
המדבקה לזכר האחיות הודיה ותאיר דוד ז"ל
הקליקו על התמונה להגדלה
זמינות: המלאי אזל
סיפור החיים של האחיות הודיה ותאיר דוד ז"ל
תאיר דוד, בת 23, נרצחה על ידי בני עוולה במסיבת הטבע נובה ברעים, יחד עם אחותה הודיה, בת 26.
לילה קודם, ב-6 לאוקטובר, יצאו הבנות לחגוג את חג שמחת תורה, יחד עם עוד תשעה חברים. בשעה 06:29 בבוקר שבת ה-7 לאוקטובר, בדיוק בזריחה, החלו אזעקות צבע אדום בכל רחבי הארץ וגם באיזור המסיבה. תאיר, הודיה וכל החברים הגיעו אל המסיבה בהסעה והם מיד יצרו קשר עם הנהג שיאסוף אותם ובינתיים המתינו בחניון רעים. בשעה 07:30 הנהג יצר קשר ואמר שהוא נמצא בצומת יד מרדכי ושלא נותנים לו לעבור. הוא המליץ להם לברוח כמה שיותר מהר כי הם נמצאים בשטח אש ויש היתכנות להימצאות מחבלים באיזור.
החברים התחילו להתקפל ולהתארגן על רכבים כדי לצאת לכיוון הבית. תאיר פגשה שם בחור ששירת איתה בצבא, בשם תומר סטרוסטה, ששהה במסיבה יחד עם חברו אלמוג ז׳אן מאיר. הודיה ותאיר עלו על הרכב של תומר ואלמוג בכוונה להגיע הביתה. כשהגיעו ליציאה מחניון רעים לכיוון כביש 232, רכב שמאחוריהם נפגע פגיעה ישירה מ- RPG והרכב של תומר ספג רסיסים. ארבעתם פרקו מהרכב והתחילו לרוץ, תאיר סיפרה שיש לידם שוטר אבל בלי כדורים במחסנית. כשאביהן, אורי, ביקש שהן יסתתרו תאיר הסבירה שאין איפה להתחבא כי הן בשטח פתוח. הוא ביקש מהן לשכב על הרצפה ולהעמיד פני מתות, לדבר רק עם העיניים.
הם המשיכו על הקו קרוב לארבעים דקות, כשמטחים כבדים נשמעים ברקע – עד למילותיה האחרונות של תאיר שבישרה לאביה שהיא שומעת קולות של ערבים ושהם מתקרבים. רגע לאחר מכן הן כבר הפסיקו לענות, ההורים נשארו איתן על הקו וקראו להן במשך דקות ארוכות עד שניתקו. במשך שבעה ימים הן נחשבו כנעדרות. ביום שישי ה13 לאוקטובר הגיעה הידיעה על הירצחה של הודיה. ביום שבת ה-14 לאוקטובר הגיעה הידיעה על הירצחה של תאיר. הן נטמנו באותו היום, במוצאי שבת, בבית העלמין שבבית דגן.
תאיר דוד
תאיר נולדה בפברואר 2000, בבית-דגן, להורים אורי ועדנה ולשני אחים גדולים ליזה (12) ועדן (9), היא הייתה תינוקת בלונדינית כאפרוח, בהירה ממש, עם שיער קוצים שעומד למעלה. תינוקת חייכנית, ילדה יפהפייה. לב ענק שהלך וגדל עם השנים. בתור ילדה, תאיר אהבה מאוד לרקוד ג'אז, לשחק בחוג דרמה. בתחום הלימודים היא הייתה מאוד הישגית – ילדה רביעית וקלה. בבית הספר היסודי למדה ב"שדות" שבבית דגן, ואת חטיבת הביניים והתיכון בביה"ס מקווה ישראל. תאיר תמיד הייתה מוקפת בחברות הטובות שלה שליוו אותה מילדותה אל בגרותה. בכיתה ד', בעקבות אחיה הגדולים, הצטרפה לתנועת הנוער "הצופים" בשבט בית דגן, והייתה שם כחניכה וגם סיימה שם כשכבה בוגרת – בתפקידי הדרכה וראש גדוד, עד שהתגייסה לצבא.
לצבא התגייסה באוגוסט 2018, להגנה אווירית. בתום ארבעה חודשי טירונות עלתה לגדוד 137 של כיפת ברזל. בגדוד שירתה כלוחמת המבצעת שמירות ומשימות מבצעיות. לאחר מכן, יצאה לקורס מפקדים וחזרה לגדוד בתור מפקדת למחזור מרץ 2019, כשסיימה את המחזור שלהם, יצאה מהגדוד להיות מפקדת לוחמות בביסל"א, שם פיקדה על טירוניות ובסוף שירותה חזרה לגדוד כמפקד חמ"ל מבצעי. כשהשתחררה, עבדה בכמה עבודות כדי לחסך לטיול הגדול ולרכב. לטיול היא טסה לבד – זו הייתה תקופה מאוד עוצמתית עבורה, בה היא למדה את עצמה ולמדה לעשות מה שטוב לה ומה שהיא אוהבת, להיות נאמנה לעצמה ולרצונות שלה.
במהלך הטיול, אחותה הגדולה הודיה הצטרפה אליה והן טיילו יחד ומאוד נקשרו אחת לשניה והתקרבו מחדש בתקופה הזו. הן חלקו חברים משותפים והיו מבלות יחד. תאיר הייתה דודה לארבעה אחיינים – רועי, לני, איתי ואמה – ואהבה אותם עד עמקי נשמתה. תמיד העבירה איתם זמן בשמחה, שיחקה והשתטה איתם. אהבה אותם ברמות של "דודה שרופה ומשוגעת". היא חסרה להם כל כך היום. מלבדם, נשארו המון חברים ומכרים שבורי לב מלכתה. וכמובן, להורים ולאחים שלה. בחודשיים האחרונים לחייה, החליטה ללמוד עיצוב גבות ולעסוק בתחום לפני שהיא יוצאת ללימודים גבוהים. היא סיימה את הקורס והחלה להתנסות על חברות ומכרות… ואז הגיע השביעי באוקטובר שגדע הכל.
תאיר הייתה נפש חופשיה ומאושרת, "זריקת מוטיבציה" עבור המכרים והסובבים שלה, תמיד הייתה יודעת להיות שם בזמן הנכון, לתת את העצה הנכונה, להקשיב, לחבק כשצריך, להכניס את הקלילות שלה לסיטואציה. אי אפשר להתעלם מהנוכחות שלה – גבוהה ויפהפייה, בעלת צחוק גדול, קול מיוחד, שטותניקית שאין דומה לה. כל הכיף והצחוקים תמיד היו איתה. אנחנו בוחרים להמשיך את הטוב שלה, את האנרגיות והשמחה שהיא פיזרה בעולם, כדי להנציח אותה.
הודיה דוד
הודיה נולדה בנובמבר 1996, בתל אביב, להורים אורי ועדנה ולשני אחים גדולים ליזה (9) ועדן (5), תינוקת בעלת שיער כהה ויפה, חלק כמשי. החיוך שלה הלך איתה וכבש אנשים שפגשה לאורך הדרך והשנים. בילדותה, אהבה מאוד לרקוד ג'אז ולשחק בהצגות בחוג דרמה. כשקצת גדלה, התחילה להתאהב בתחום הסטיילינג וזו הייתה תעסוקה בשבילה – להתלבש, לקנות בגדים, לבנות לוקים – והייתה גם משפיעה על חברותיה, תמיד עם יופי וסגנון ייחודי.
היא למדה ביסודי בבית הספר שדות בבית דגן, לאחר מכן המשיכה בחטיבת ביניים במקווה וישראל, ואת 12 שנות הלימוד ותעודת הבגרות היא סיימה באנקורי. לאחר הלימודים, התגייסה לצבא, לשירות קרבי בקרקל – אחרי חודשים ארוכים של טירונות ואימון מתקדם היא הייתה קלעית חוד, שעלתה לקו ועשתה סיורים בגזרה. בשלב מסוים, המ"פ מאוד התרשם ממנה והיא קודמה להיות קשרית שלו. כשהוא יצא ללימודים, היא עברה להיות הקשרית של הסמג"ד, עלים סעד, שלא ויתר עליה גם הוא. לצערנו הוא נהרג בפעילות מבצעית בצפון הארץ ב-9.10.2023. הודיה קיבלה גם הצטיינות יום העצמאות במסגרת תפקידה הצבאי.
היא אספה חברות בכל מקום שהייתה מגיעה אליו, ממגנטת אנשים, כזאת שקשה להתעלם מהנוכחות שלה. הייתה לה אישיות ונפש מיוחדת – היא הייתה חברה טובה, אוזן קשבת לאחרים, בת אוהבת ודואגת. תמיד מאירה, שומרת על אנרגיות טובות וגבוהות, תמיד שם לתמוך במי שצריך או סתם להיות שם בשבילו. כשהשתחררה מהצבא, הודיה טיילה בדרום ובמרכז אמריקה וכשחזרה עבדה במספר עבודות שונות, כשבכל עבודה הכירה עוד אנשים ושמרה איתם על קשרים. בשנת 2022, כשאחותה הקטנה תאיר השתחררה וטסה גם היא לטיול, הודיה הצטרפה אליה לחלק מהטיול והן טיילו יחד במספר מדינות. היו להן חברים משותפים והן אהבו לצאת יחד למסיבות ולבילויים.
בשנה האחרונה לחייה, אחרי המון מחשבות והתלבטויות "מה היא תרצה לעשות כשתהיה גדולה" היא התאהבה בתחום הפילאטיס והחליטה ללמוד הדרכה. בקיץ 2023 היא סיימה קורס מזרן והחלה ללמד בסטודיואים שונים ובקבוצות שהקימה – באימוני שקיעה מושקעים ומיוחדים. היא כל-כך פרחה והייתה מאושרת. לראשונה, הרגיש שהיא שלמה. הודיה הייתה דודה לארבעה אחיינים – רועי, לני, איתי ואמה – ואהבה אותם עד עמקי נשמתה. תמיד העבירה איתם זמן בשמחה, שיחקה והשתטה איתם. אהבה אותם ברמות של "דודה שרופה ומשוגעת". היא חסרה להם כל כך היום. מלבדם, נשארו המון חברים ומכרים שבורי לב מלכתה. וכמובן, להורים ולאחים שלה. בשנים האחרונות היא מאוד התחזקה רוחנית ודתית ועברה דרך עם עצמה והיה כל כך כיף לראות את זה. אנחנו בוחרים להמשיך את הטוב שלה ואת האנרגיות שלה.
לילה קודם, ב-6 לאוקטובר, יצאו הבנות לחגוג את חג שמחת תורה, יחד עם עוד תשעה חברים. בשעה 06:29 בבוקר שבת ה-7 לאוקטובר, בדיוק בזריחה, החלו אזעקות צבע אדום בכל רחבי הארץ וגם באיזור המסיבה. תאיר, הודיה וכל החברים הגיעו אל המסיבה בהסעה והם מיד יצרו קשר עם הנהג שיאסוף אותם ובינתיים המתינו בחניון רעים. בשעה 07:30 הנהג יצר קשר ואמר שהוא נמצא בצומת יד מרדכי ושלא נותנים לו לעבור. הוא המליץ להם לברוח כמה שיותר מהר כי הם נמצאים בשטח אש ויש היתכנות להימצאות מחבלים באיזור.
החברים התחילו להתקפל ולהתארגן על רכבים כדי לצאת לכיוון הבית. תאיר פגשה שם בחור ששירת איתה בצבא, בשם תומר סטרוסטה, ששהה במסיבה יחד עם חברו אלמוג ז׳אן מאיר. הודיה ותאיר עלו על הרכב של תומר ואלמוג בכוונה להגיע הביתה. כשהגיעו ליציאה מחניון רעים לכיוון כביש 232, רכב שמאחוריהם נפגע פגיעה ישירה מ- RPG והרכב של תומר ספג רסיסים. ארבעתם פרקו מהרכב והתחילו לרוץ, תאיר סיפרה שיש לידם שוטר אבל בלי כדורים במחסנית. כשאביהן, אורי, ביקש שהן יסתתרו תאיר הסבירה שאין איפה להתחבא כי הן בשטח פתוח. הוא ביקש מהן לשכב על הרצפה ולהעמיד פני מתות, לדבר רק עם העיניים.
הם המשיכו על הקו קרוב לארבעים דקות, כשמטחים כבדים נשמעים ברקע – עד למילותיה האחרונות של תאיר שבישרה לאביה שהיא שומעת קולות של ערבים ושהם מתקרבים. רגע לאחר מכן הן כבר הפסיקו לענות, ההורים נשארו איתן על הקו וקראו להן במשך דקות ארוכות עד שניתקו. במשך שבעה ימים הן נחשבו כנעדרות. ביום שישי ה13 לאוקטובר הגיעה הידיעה על הירצחה של הודיה. ביום שבת ה-14 לאוקטובר הגיעה הידיעה על הירצחה של תאיר. הן נטמנו באותו היום, במוצאי שבת, בבית העלמין שבבית דגן.
תאיר דוד
תאיר נולדה בפברואר 2000, בבית-דגן, להורים אורי ועדנה ולשני אחים גדולים ליזה (12) ועדן (9), היא הייתה תינוקת בלונדינית כאפרוח, בהירה ממש, עם שיער קוצים שעומד למעלה. תינוקת חייכנית, ילדה יפהפייה. לב ענק שהלך וגדל עם השנים. בתור ילדה, תאיר אהבה מאוד לרקוד ג'אז, לשחק בחוג דרמה. בתחום הלימודים היא הייתה מאוד הישגית – ילדה רביעית וקלה. בבית הספר היסודי למדה ב"שדות" שבבית דגן, ואת חטיבת הביניים והתיכון בביה"ס מקווה ישראל. תאיר תמיד הייתה מוקפת בחברות הטובות שלה שליוו אותה מילדותה אל בגרותה. בכיתה ד', בעקבות אחיה הגדולים, הצטרפה לתנועת הנוער "הצופים" בשבט בית דגן, והייתה שם כחניכה וגם סיימה שם כשכבה בוגרת – בתפקידי הדרכה וראש גדוד, עד שהתגייסה לצבא.
לצבא התגייסה באוגוסט 2018, להגנה אווירית. בתום ארבעה חודשי טירונות עלתה לגדוד 137 של כיפת ברזל. בגדוד שירתה כלוחמת המבצעת שמירות ומשימות מבצעיות. לאחר מכן, יצאה לקורס מפקדים וחזרה לגדוד בתור מפקדת למחזור מרץ 2019, כשסיימה את המחזור שלהם, יצאה מהגדוד להיות מפקדת לוחמות בביסל"א, שם פיקדה על טירוניות ובסוף שירותה חזרה לגדוד כמפקד חמ"ל מבצעי. כשהשתחררה, עבדה בכמה עבודות כדי לחסך לטיול הגדול ולרכב. לטיול היא טסה לבד – זו הייתה תקופה מאוד עוצמתית עבורה, בה היא למדה את עצמה ולמדה לעשות מה שטוב לה ומה שהיא אוהבת, להיות נאמנה לעצמה ולרצונות שלה.
במהלך הטיול, אחותה הגדולה הודיה הצטרפה אליה והן טיילו יחד ומאוד נקשרו אחת לשניה והתקרבו מחדש בתקופה הזו. הן חלקו חברים משותפים והיו מבלות יחד. תאיר הייתה דודה לארבעה אחיינים – רועי, לני, איתי ואמה – ואהבה אותם עד עמקי נשמתה. תמיד העבירה איתם זמן בשמחה, שיחקה והשתטה איתם. אהבה אותם ברמות של "דודה שרופה ומשוגעת". היא חסרה להם כל כך היום. מלבדם, נשארו המון חברים ומכרים שבורי לב מלכתה. וכמובן, להורים ולאחים שלה. בחודשיים האחרונים לחייה, החליטה ללמוד עיצוב גבות ולעסוק בתחום לפני שהיא יוצאת ללימודים גבוהים. היא סיימה את הקורס והחלה להתנסות על חברות ומכרות… ואז הגיע השביעי באוקטובר שגדע הכל.
תאיר הייתה נפש חופשיה ומאושרת, "זריקת מוטיבציה" עבור המכרים והסובבים שלה, תמיד הייתה יודעת להיות שם בזמן הנכון, לתת את העצה הנכונה, להקשיב, לחבק כשצריך, להכניס את הקלילות שלה לסיטואציה. אי אפשר להתעלם מהנוכחות שלה – גבוהה ויפהפייה, בעלת צחוק גדול, קול מיוחד, שטותניקית שאין דומה לה. כל הכיף והצחוקים תמיד היו איתה. אנחנו בוחרים להמשיך את הטוב שלה, את האנרגיות והשמחה שהיא פיזרה בעולם, כדי להנציח אותה.
הודיה דוד
הודיה נולדה בנובמבר 1996, בתל אביב, להורים אורי ועדנה ולשני אחים גדולים ליזה (9) ועדן (5), תינוקת בעלת שיער כהה ויפה, חלק כמשי. החיוך שלה הלך איתה וכבש אנשים שפגשה לאורך הדרך והשנים. בילדותה, אהבה מאוד לרקוד ג'אז ולשחק בהצגות בחוג דרמה. כשקצת גדלה, התחילה להתאהב בתחום הסטיילינג וזו הייתה תעסוקה בשבילה – להתלבש, לקנות בגדים, לבנות לוקים – והייתה גם משפיעה על חברותיה, תמיד עם יופי וסגנון ייחודי.
היא למדה ביסודי בבית הספר שדות בבית דגן, לאחר מכן המשיכה בחטיבת ביניים במקווה וישראל, ואת 12 שנות הלימוד ותעודת הבגרות היא סיימה באנקורי. לאחר הלימודים, התגייסה לצבא, לשירות קרבי בקרקל – אחרי חודשים ארוכים של טירונות ואימון מתקדם היא הייתה קלעית חוד, שעלתה לקו ועשתה סיורים בגזרה. בשלב מסוים, המ"פ מאוד התרשם ממנה והיא קודמה להיות קשרית שלו. כשהוא יצא ללימודים, היא עברה להיות הקשרית של הסמג"ד, עלים סעד, שלא ויתר עליה גם הוא. לצערנו הוא נהרג בפעילות מבצעית בצפון הארץ ב-9.10.2023. הודיה קיבלה גם הצטיינות יום העצמאות במסגרת תפקידה הצבאי.
היא אספה חברות בכל מקום שהייתה מגיעה אליו, ממגנטת אנשים, כזאת שקשה להתעלם מהנוכחות שלה. הייתה לה אישיות ונפש מיוחדת – היא הייתה חברה טובה, אוזן קשבת לאחרים, בת אוהבת ודואגת. תמיד מאירה, שומרת על אנרגיות טובות וגבוהות, תמיד שם לתמוך במי שצריך או סתם להיות שם בשבילו. כשהשתחררה מהצבא, הודיה טיילה בדרום ובמרכז אמריקה וכשחזרה עבדה במספר עבודות שונות, כשבכל עבודה הכירה עוד אנשים ושמרה איתם על קשרים. בשנת 2022, כשאחותה הקטנה תאיר השתחררה וטסה גם היא לטיול, הודיה הצטרפה אליה לחלק מהטיול והן טיילו יחד במספר מדינות. היו להן חברים משותפים והן אהבו לצאת יחד למסיבות ולבילויים.
בשנה האחרונה לחייה, אחרי המון מחשבות והתלבטויות "מה היא תרצה לעשות כשתהיה גדולה" היא התאהבה בתחום הפילאטיס והחליטה ללמוד הדרכה. בקיץ 2023 היא סיימה קורס מזרן והחלה ללמד בסטודיואים שונים ובקבוצות שהקימה – באימוני שקיעה מושקעים ומיוחדים. היא כל-כך פרחה והייתה מאושרת. לראשונה, הרגיש שהיא שלמה. הודיה הייתה דודה לארבעה אחיינים – רועי, לני, איתי ואמה – ואהבה אותם עד עמקי נשמתה. תמיד העבירה איתם זמן בשמחה, שיחקה והשתטה איתם. אהבה אותם ברמות של "דודה שרופה ומשוגעת". היא חסרה להם כל כך היום. מלבדם, נשארו המון חברים ומכרים שבורי לב מלכתה. וכמובן, להורים ולאחים שלה. בשנים האחרונות היא מאוד התחזקה רוחנית ודתית ועברה דרך עם עצמה והיה כל כך כיף לראות את זה. אנחנו בוחרים להמשיך את הטוב שלה ואת האנרגיות שלה.
