זיו פפה שפירא ז"ל
המדבקה לזכר זיו פפה שפירא ז"ל
הקליקו על התמונה להגדלה
זמינות: המלאי אזל
סיפור החיים של זיו פפה שפירא ז"ל
זיוי שלנו נולד בכ"ו באדר א' תשנ"ז, 5.3.1997 באילת, בנה הבכור של תמי ובנו הצעיר של יחיאל, אחיהם הצעיר של אביאל ומור. כשהיה בן שלושה שבועות זיו ותמי חזרו הביתה למשמר הנגב, ובן חמש וחצי כשעברו לקיבוץ ניר עם, לאחר נישואיה של תמי לפטריק. בניר עם הקימו את ביתם ובהמשך נולדו אחיו הצעירים של זיו – טל, גיל ודן.
זיוי השתלב תחילה בגן שקמה ולאחר מכן בבית הספר שער הנגב. תוך זמן קצר התחבר לכולם וצבר חברים רבים, ולאורך השנים היה פעיל בתנועת הנוער העובד והלומד. בתיכון למד גיטרה בס באולפן למוזיקה והיה חבר בלהקה שהוקמה שם.
בסוף שנת 2015 יצא זיו לשנת שירות בקיבוץ שדה בוקר כחלק מגרעין נח"ל שקיבל את השם "תֹאם", ומשפחת מנור משדה בוקר אימצה אותו שם. זיו עבד בכלבו ובלול, ואף הקים עם חבריו פאב אותו הם תפעלו. לאחר מכן התגייס לנח"ל, ואז גם עבר לדירה הראשונה שלו בניר עם בשכונת הקראוונים, בגיל 19. זיו קישט את קירות הקראוון בציורים יפים פרי ידו, ואף כתב שיר על אחד מהם:
"ניצוץ קטן של געגוע נראה
כמו כוכב לכת מרחוק אבל כשמתקרבים
זה בעצם פתית שלג קטן ועדין
שנמס בידיים כאילו מעולם לא היה שם
וכל מה שנשאר לך ממנו
זה רק התחושה שלו שם…"
אימו נזכרת ששאלה אותו על מה השיר, והוא ענה: "סתם ראיתי משהו מנצנץ בחוץ". לאחר הירצחו, השיר שכתב קיבל עבור המשפחה משמעות חדשה, והועבר לפרויקט הלחנת שירי נופלים ממלחמת חרבות ברזל. השיר נחרט גם על קברו.
ב 2019 עבד עם חבריו באבטחה במפעל בהונגריה, עד שהתחילה הקורונה ואז שב לישראל, חזר לגור אצל הוריו בבית לתקופה קצרה עד שעבר לדירה השנייה שלו בשכונת הצעירים, אימץ את לופי הכלב, שתל ורדים אמיתיים בחצר ביתו, קנה ג'קוזי (ניצל כל מקום פנוי בחצר) בית חם שתמיד היה מלא בחבריו הטובים.
לזיו היתה נשמה של אומן. היה מוצא בשטח חוטי מתכת ושוזר אותם זה בזה, והנה יצר פרח יפה שנשתל בעציץ.
זיו יצא ללימודי צורפות כתחביב ויצר תכשיטים יפים, ולימודי רתכות צנרת ועסק בכך כמקצועו העיקרי, במקביל למד גם את שוק ההון. במקום עבודתו האחרון בחברת "חמו אהרון", עשה חיל והתקדם מאד. היה אהוב על כולם. חבריו לעבודה הנציחו אותו במשרדי החברה.
מסיבות היו חלק משמעותי בחייו של זיו, שיצא למסיבות רבות בארץ וטס עם חבריו גם למסיבות ברחבי אירופה. בנוסף החל לייחצן מסיבות בארץ ואף התחיל לכתוב מנגינה משלו, הייתה לו סקיצה שלא הספיק לסיים. היה מאוד טבעי שיילך למסיבת הנובה שממנה לא שב, והוא רק בן 26. המלחמה קטעה הכל.
זיו אהב את החיים, והחיים אהבו אותו. תמיד עשה דברים בדרך שלו וחופש הפעולה היה מאוד חשוב לו.
אנחנו מתחילים עכשיו לתכנן את הנצחתו של זיו בקיבוץ, בשיתוף פעולה עם החברים מהעבודה בחברת "חמו אהרון" והחברים מהקיבוץ. נקים גינת ורדים, נשלב בה ורדים ממתכת ונשתול בה שיחי ורדים חיים בשלל צבעים. נכניס אור ושמחה לגינה הזו בדיוק כמו שזיו היה, מאוד שמח וצבעוני.
נערי ניר עם, בהובלת המדריכים מאיה ועידו, הקימו פינת ישיבה בחצר הנעורים בקיבוץ, והקדישו אותה לזכרם של זיוי שלנו ושל מתן אברג'יל מגדוד 13 של גולני, שנפל על הגנת ניר עם.
לעולם לא נשכח ולא נסלח על השבת השחורה והארורה!
ילד אהוב שלנו, מתגעגעים אליך מאוד וחסרונך מורגש בכל פינה 💔.
ילדתי ארבעה בנים ותמיד יהיו לי ארבעה בנים!
זיו הותיר אחריו הורים – תמי כהן שפירא ופטריק כהן (אב מגדל), יחיאל סבג (אב ביולוגי), וחמישה אחים – אביאל ומור סבג, טל, גיל ודן כהן.
זיו קיבל את שם המשפחה של תמי, שפירא.
