תפארת לפידות ז"ל
המדבקה לזכר תפארת לפידות ז"ל
הקליקו על התמונה להגדלה
זמינות: המלאי אזל
סיפור החיים של תפארת לפידות ז"ל
"יודעת להקשיב הכי הכי טוב"
תפארת נולדה כבת השניה מתוך שבעה אחים למשפחת לפידות.
היא גדלה במושב כפר פינס בצפון השרון. שם בהמשך היא גם תלמד באולפנה המקומית.
לאחר מכן עברה המשפחה להתגורר בעיר חריש.
ראשית אחותה מתארת את האופי המיוחד שלה:
"ילדת אור וחופש עם לב מכאן ועד אוסטרליה אותנטית והכי מצחיקה בעולם עם צחוק מתפרץ. מלאת חיבור לעצמה ולה’ מגנט ודבק אנושי שלוקחת את כל מי שסביבה לחוויית שייכות גדולה. צוללת בשניות לעומקי מי שיושב מולה עם עיניים מקשיבות ורגישות בעולם שבו כולנו עסוקים, והדעת מוסכת מהרבה דברים היכולת להיות בתוך מקום של הקשבה עמוקה זו תכונה נדירה שהיה אפשר למצוא אצל תפארת.
אחת המחנכות שלה תיארה את זה שכשתפארת הייתה בשיחה עם משהי היא לא היתה יודעת מה קורה בעולם כול כולה הייתה בתוך זה.
חברה תיארה את זה: תיפי היא אחת כזאת שיושבת לידך וגורמת לך להרגיש הכי אהוב בעולם. תיפי היא החברה הזאת שיודעת להקשיב הכי הכי טוב, ושהיא איתך היא איתך עד הסוף.
אמונה ,חברה אחרת מתארת גם היא את הקסם הזה: מכירים את זה שבן אדם מסתכל עליכם באהבה, עם חיוך ענק חושף שיניים ועיניים מכווצות מרוב חיוך? אז כזאת הייתה תיפי בשבילי, ובטוחה שבשביל עוד הרבה.. תיפי, תמיד נתנה הרגשה שמי שנמצא מולה הוא טוב, אהוב ונכון. בדיוק בדיוק כמו שהוא. כל שיחה איתה נתנה לי כוח.
תפארת עשתה שנתיים שירות משמעותיות עם נוער בסיכון אחרי השירות הצורך שלה במרחבים קרא לה לטייל בעולם.. במשך שנה ושבעה חודשים חרשה את הגלובוס וטיילה באפריקה, הודו, סרי לנקה, ומשם לאוסטרליה הרחוקה. שם היא חיה ועבדה כטרקטוריסטית בחוות. גם שם בקצה העולם היא פגשה אנשים, וטיילים ופתחה והדביקה לבבות.
משהו שיש לו בית יהודי בגואה תיאר אותה: "היו אנשים שנשבעו לעצמם שרגלם לא תדרוך בבית היהודי או בבית חב"ד בטיול, אבל מול תפארת הם לא היו יכולים לעמוד ואיכשהו מצאו את עצמם אצלנו בחגים ובשבתות". לתיפארת הייתה אהבה לאפות חלות לשבת ויחד עם הריח הטוב של האפיה היה אפשר לשמוע אותה שרה את השיר האוהב עליה "יה אכסוף נועם שבת" גם במקומות הכי נדחים בעולם….
עם כל האהבה וההקשבה לאנשים היא גם ידעה להקשיב לנפש שלה והתייגעה וחתרה לאמת עמוקה ופנימית. דודתה רחלי מתארת איך היא היתה מבקשת ממנה לשלוח לה פודקסטים על ייועד האדם שתוכל לשמוע בשעות שהיא עובדת על הטרקטור. בדברים שכתבה בעצמה אפשר לראות העומקים אליהם הגיע וכך היא כותבת: "כל החיים שלי הקפתי את עצמי באנשים וזה מילא אותי זה היה מספיק. ופתאום בחווה השעות שהייתי לבד הפגישו אותי עם עומק ההכרה שהנשמה שלנו עוברת את העולם הזה שלנו לבד אנשים נכנסים ויוצאים אבל את היחידה שעוברת עם עצמך את הכל… היא ממשיכה ואומרת 'את מבינה שהנשמה שלך זה התפקיד הכי משמעותי שקבלת בחיים האלה ואת צריכה לשמור עליה ולהיות שותפה טובה קודם אליה…"
אחרי תקופה ארוכה של טיול היא החליטה לבקר קצת בארץ בתקופת החגים להיות קצת עם המשפחה ולחגוג לאביה יום הולדת ואכן בימי החגים ששהתה בבית הכניסה הרבה אור ושמחה למשפחה שהתגעגעה אליה.
בליל שמחת תורה תשפ"ד היא חגגה את החג עם משפחתה . בשעת לילה מאוחרת היא הדרימה לחגוג ולפגוש חברים בפסטיבל נובה שהתקיים ברעים.
הם הגיעו למסיבה זמן קצר לפני הזריחה, זמן קצר לפני התחלת ירי הטילים ופריצת המחבלים לטבח הנורא שהתחולל שם.
ברגע שהתחילו להבין שיש אירוע ביטחוני בתוך המסיבה היא היתה עם חברים שהיו להם שני רכבים. היא עלתה על רכב ה4על 4 של עידו והם החלו לברוח אבל תפארת שמה לב תוך כדי ההמולה שחברתה ריני נוסעת ברכב רגיל לבדה והיא פתחה את הדלת של עידו והחליטה שהיא עוברת רכב היא אמרה לעידו אני נוסעת עם ריני אני לא רוצה להשאיר אותה לבד. עידו שהיה לו רכב שטח הצליח להחלץ מהמסיבה דרך השדות אבל ריני ותפארת נתקעו בפקק שיצרו המחבלים. הם הבינו שהם בסכנה וברחו מהרכב והתחבאו באחד השיחים שם היא עוד מספיקה להתקשר לאמא שלה ובקול רגוע להגיד לה שיש אירוע ביטחוני והיא מתחבאת עם ריני באחד השיחים ומוסרת לה את אהבתה.
מאז נותק איתה הקשר רק עשרה ימים אחר שהוגדרה כנעדרת הודיעו למשפחת לפידות שזוהתה גופתה של תפארת וגם של חברתה ריני. קרובת משפחה הגדירה את בחירתה ברגעיה האחרונים לצאת מהרכב שטח הבטוח ולהצטרף לריני כמי ש"נפלה בעת מילוי תפקידה כחברה".
משפחתה, חבריה ואנשים רבים ליוו אותה למנוחת עולמים בבכי ובתחושת שבר שאיבדו חברה, איבדו אוזן קשבת , איבדו את החיוך הזה שידע להאיר, לפרגן ולתת לכל כך הרבה לבבות להרגיש טוב עם עצמם. יהי זכרה ברוך.
היא גדלה במושב כפר פינס בצפון השרון. שם בהמשך היא גם תלמד באולפנה המקומית.
לאחר מכן עברה המשפחה להתגורר בעיר חריש.
ראשית אחותה מתארת את האופי המיוחד שלה:
"ילדת אור וחופש עם לב מכאן ועד אוסטרליה אותנטית והכי מצחיקה בעולם עם צחוק מתפרץ. מלאת חיבור לעצמה ולה’ מגנט ודבק אנושי שלוקחת את כל מי שסביבה לחוויית שייכות גדולה. צוללת בשניות לעומקי מי שיושב מולה עם עיניים מקשיבות ורגישות בעולם שבו כולנו עסוקים, והדעת מוסכת מהרבה דברים היכולת להיות בתוך מקום של הקשבה עמוקה זו תכונה נדירה שהיה אפשר למצוא אצל תפארת.
אחת המחנכות שלה תיארה את זה שכשתפארת הייתה בשיחה עם משהי היא לא היתה יודעת מה קורה בעולם כול כולה הייתה בתוך זה.
חברה תיארה את זה: תיפי היא אחת כזאת שיושבת לידך וגורמת לך להרגיש הכי אהוב בעולם. תיפי היא החברה הזאת שיודעת להקשיב הכי הכי טוב, ושהיא איתך היא איתך עד הסוף.
אמונה ,חברה אחרת מתארת גם היא את הקסם הזה: מכירים את זה שבן אדם מסתכל עליכם באהבה, עם חיוך ענק חושף שיניים ועיניים מכווצות מרוב חיוך? אז כזאת הייתה תיפי בשבילי, ובטוחה שבשביל עוד הרבה.. תיפי, תמיד נתנה הרגשה שמי שנמצא מולה הוא טוב, אהוב ונכון. בדיוק בדיוק כמו שהוא. כל שיחה איתה נתנה לי כוח.
תפארת עשתה שנתיים שירות משמעותיות עם נוער בסיכון אחרי השירות הצורך שלה במרחבים קרא לה לטייל בעולם.. במשך שנה ושבעה חודשים חרשה את הגלובוס וטיילה באפריקה, הודו, סרי לנקה, ומשם לאוסטרליה הרחוקה. שם היא חיה ועבדה כטרקטוריסטית בחוות. גם שם בקצה העולם היא פגשה אנשים, וטיילים ופתחה והדביקה לבבות.
משהו שיש לו בית יהודי בגואה תיאר אותה: "היו אנשים שנשבעו לעצמם שרגלם לא תדרוך בבית היהודי או בבית חב"ד בטיול, אבל מול תפארת הם לא היו יכולים לעמוד ואיכשהו מצאו את עצמם אצלנו בחגים ובשבתות". לתיפארת הייתה אהבה לאפות חלות לשבת ויחד עם הריח הטוב של האפיה היה אפשר לשמוע אותה שרה את השיר האוהב עליה "יה אכסוף נועם שבת" גם במקומות הכי נדחים בעולם….
עם כל האהבה וההקשבה לאנשים היא גם ידעה להקשיב לנפש שלה והתייגעה וחתרה לאמת עמוקה ופנימית. דודתה רחלי מתארת איך היא היתה מבקשת ממנה לשלוח לה פודקסטים על ייועד האדם שתוכל לשמוע בשעות שהיא עובדת על הטרקטור. בדברים שכתבה בעצמה אפשר לראות העומקים אליהם הגיע וכך היא כותבת: "כל החיים שלי הקפתי את עצמי באנשים וזה מילא אותי זה היה מספיק. ופתאום בחווה השעות שהייתי לבד הפגישו אותי עם עומק ההכרה שהנשמה שלנו עוברת את העולם הזה שלנו לבד אנשים נכנסים ויוצאים אבל את היחידה שעוברת עם עצמך את הכל… היא ממשיכה ואומרת 'את מבינה שהנשמה שלך זה התפקיד הכי משמעותי שקבלת בחיים האלה ואת צריכה לשמור עליה ולהיות שותפה טובה קודם אליה…"
אחרי תקופה ארוכה של טיול היא החליטה לבקר קצת בארץ בתקופת החגים להיות קצת עם המשפחה ולחגוג לאביה יום הולדת ואכן בימי החגים ששהתה בבית הכניסה הרבה אור ושמחה למשפחה שהתגעגעה אליה.
בליל שמחת תורה תשפ"ד היא חגגה את החג עם משפחתה . בשעת לילה מאוחרת היא הדרימה לחגוג ולפגוש חברים בפסטיבל נובה שהתקיים ברעים.
הם הגיעו למסיבה זמן קצר לפני הזריחה, זמן קצר לפני התחלת ירי הטילים ופריצת המחבלים לטבח הנורא שהתחולל שם.
ברגע שהתחילו להבין שיש אירוע ביטחוני בתוך המסיבה היא היתה עם חברים שהיו להם שני רכבים. היא עלתה על רכב ה4על 4 של עידו והם החלו לברוח אבל תפארת שמה לב תוך כדי ההמולה שחברתה ריני נוסעת ברכב רגיל לבדה והיא פתחה את הדלת של עידו והחליטה שהיא עוברת רכב היא אמרה לעידו אני נוסעת עם ריני אני לא רוצה להשאיר אותה לבד. עידו שהיה לו רכב שטח הצליח להחלץ מהמסיבה דרך השדות אבל ריני ותפארת נתקעו בפקק שיצרו המחבלים. הם הבינו שהם בסכנה וברחו מהרכב והתחבאו באחד השיחים שם היא עוד מספיקה להתקשר לאמא שלה ובקול רגוע להגיד לה שיש אירוע ביטחוני והיא מתחבאת עם ריני באחד השיחים ומוסרת לה את אהבתה.
מאז נותק איתה הקשר רק עשרה ימים אחר שהוגדרה כנעדרת הודיעו למשפחת לפידות שזוהתה גופתה של תפארת וגם של חברתה ריני. קרובת משפחה הגדירה את בחירתה ברגעיה האחרונים לצאת מהרכב שטח הבטוח ולהצטרף לריני כמי ש"נפלה בעת מילוי תפקידה כחברה".
משפחתה, חבריה ואנשים רבים ליוו אותה למנוחת עולמים בבכי ובתחושת שבר שאיבדו חברה, איבדו אוזן קשבת , איבדו את החיוך הזה שידע להאיר, לפרגן ולתת לכל כך הרבה לבבות להרגיש טוב עם עצמם. יהי זכרה ברוך.
